האיום האמיתי על אירופה

עריה המרכזיות של אירופה עדות לאחרונה להפגנות של אלפי עובדים זועמים המוחים נגד גזרות-צנע של ממשלותיהם איום-איום

▪ ▪ ▪

אירופה מאוימת בימים אלה לא רק על-ידי סכנת טרור איסלאמי אלא גם על-ידי המשבר הכלכלי-חברתי אשר מרחיב את הבקיעים באחדותה. בימים האחרונים עדות עריה המרכזיות של אירופה להפגנות של עשרות אלפי עובדים זועמים המוחים נגד גזרות-צנע של ממשלותיהם. בסוף החודש שעבר צעדה בבריסל הפגנת-ענק המוערכת בכמאה אלף מפגינים, לבושי חליפות שחורות ועטויי מסכות, אשר בכרזות שנשאו הציגו עצמם כ"האיחוד האירופי של הספקולנטים", רמז עבה המאשים את הבנקאים במשבר הכלכלי הנוכחי. הפגנה זו חצתה גבולות לאומיים, שכן הגיעו אליה גם פועלים מדנמרק. המשטרה, שחששה מחבלה במבנים של מוסדות האיחוד האירופי, כמו גם בסניפי בנק שלאורך מסלול ההפגנה, נערכה בכוחות מוגברים וביצעה עשרות מעצרים. המזכיר הכללי של "פדרציית האיגודים המקצועיים של אירופה" הבטיח כי זוהי רק תחילת המאבק. גם בהפגנה שנערכה בדבלין יצא זעמם של המפגינים נגד הבנקים, ובעיקר נגד הבנק האנגלו-אירי שמבקש מהממשלה האירית עזרה בסך של כ-30 מיליארד אירו. בספרד פרצה שביתה כללית שלא הייתה כמותה בשמונה השנים האחרונות. השביתה לוותה בהפגנות נגד צעדי הצנע של הממשלה ובהתנגשויות עם המשטרה. הפגנות דומות נערכו גם בוורשה ובערים בקפריסין, באיטליה, בלטביה, בהולנד וכמובן ביוון. התחייבות הממשלות לסייע לבנקים הכושלים היא שמאלצת את הממשלות לקצץ בהוצאה הציבורית. בפורטוגל הודיע ראש הממשלה חוסה סוקרטס, כי בשנה הבאה יקוצצו משכורותיהם של חלק גדול מעובדי השירות הציבורי בחמישה אחוזים, ובאירלנד עלול הגירעון התקציבי להגיע לממדים מבהילים של 32% מהתוצר הלאומי הגולמי עקב היחלצותה של הממשלה להצלת הבנקים בסכום של 50 מיליארד אירו. זעמו של הציבור האירי הולך וגובר לנוכח הכרזת הממשלה כי צעדי צנע נוספים יפורסמו בחודש הבא, והאיגודים המקצועיים מיהרו להבטיח כי לא יעברו על כך בשתיקה. בנציבות האיחוד האירופי כבר עושים קולות של נכונות לסייע לאירלנד במתכונת הסיוע ליוון (מזלה של אירלנד הוא שמאזן התשלומים שלה הוא במגמה חיובית, כלומר ההכנסות מהייצוא עולות על הוצאות הייבוא, מה שאין כן ביוון), אך יש לזכור כי כל גורם מסייע בתחום הפיננסי-כלכלי, כגון קרן המטבע הבינלאומית, ובמקרה דנן, נציבות האיחוד האירופי, דורש כי המדינה המסתייעת תקפיד על משמעת תקציבית חמורה. אכן, בסוף החודש שעבר פרסמה הנציבות האירופית הצעת-חוק המתווה אמצעים לפיקוח על הוצאות המדינות החברות. אומנם גם עד עתה התחייבו המדינות החברות בגוש האירו לכללי מדיניות תקציבית מרסנת, אלא שהפער בין ההתחייבות לקיומה בפועל הוא גדול (ובמקרה של אירלנד הוא עצום), והנציבות האירופית עמדה חסרת-אונים מול המדינות העברייניות (צרפת וגרמניה בתוכן, ולא רק מדינות בעלות כלכלה קטנה יותר). עתה, מבטיח חוסה מנואל בארוסו, נשיא הנציבות האירופית, כי על-פי הצעת החוק החדשה תתחייב כל מדינה חברה בגוש האירו להפקיד בקרן מיוחדת 0.2% מהתוצר הגולמי שלה, סכום שיהפוך לקנס אם היא לא תעמוד בהתחייבויותיה לכללי האיחוד. אם הצעת חוק זו אכן תתקבל, היא אולי תהווה אות אזהרה מפני חוסר אחריות תקציבית, אך לא הרבה יותר מזאת (על-פי תחשיבי קרן המטבע הבינלאומית, סכום הקנס במונחים עכשוויים, שתתחייב לו אירלנד, למשל, עלול להגיע לכ-330 מיליון אירו, וזה של ספרד ליותר משני מיליארד), אלא שכבר עכשיו עולים מפריז קולות של התנגדות, ואלה ודאי יגברו אם יימשך תהליך החקיקה. הנציבות שוקלת להתערב גם בפער שנוצר בין המדינות החברות בתחום התחרות הכלכלית החופשית, שכן, כך טוענים כלכלנים, כאשר קיים פער גדול בין מדינות ברמת השכר ובתנאים הפנסיוניים, נמנעת תחרות כלכלית חופשית. גם אם תתקבל הצעת החוק של הנציבות על-ידי מועצת השרים והפרלמנט האירופי - שני המוסדות ההופכים הצעת חוק לחוק - הסיכוי לאכיפה הוא קלוש ביותר. האינטרסים הפרטיקולריים של כל מדינה חברה יגברו על אינטרס כלל-אירופי, אם בכלל ניתן להגדיר אינטרס אירופי כללי. דרישות הרחוב האירופי הן שיכוונו את מדיניות הממשלות הלאומיות, ולא בריסל. האיחוד האירופי הוא בניין ההולך ונבנה במשך עשרות שנים, וככל שמרחיבים אותו הוא הולך ונסדק, וככל שהוא נסדק הוא מערער את שלוות יושביו.